מעבר לאיפנמה

בשנת 1939 הגיעה לארה"ב זמרת ברזילאית בשם כרמן מירנדה ובתוך זמן קצר הפכה ללהיט היסטרי שחצה את גבולות עולם המוסיקה. זו הייתה ההיכרות הראשונה של העולם עם מוסיקה מברזיל. עוד שני עשורים חולפים והעולם מגלה את הסמבה והבוסה נובה ובשנות ה-70 מגיע תור הטרנד הפסיכדלי. איך קורה שחמישה עשורים אחרי היוולדה, הבוסה נובה עדיין נותנת השראה לעולם המוסיקה ולא רק זה הברזילאי? איך זה שלטרופיקליה יש עדיין תהודה בינלאומית ולא משנה באיזו מדינה אתה חי? ראיונות עם קייטנו ולוזו, ז‘ילברטו ז‘יל, בבל ז‘ילברטו, דויד ביירן ועוד רבים אחרים מנסים לענות על השאלות הנ“ל. בין לבין שזורים במנחת האהבה שבפנינו לא מעט רגעים מוסיקליים ונוכל למצוא פה מקלאסיקות בוסה נובה וסמבה ועד רוק פסיכדלי. גוּטוֹ בארה, עיתונאי ובמאי ברזילאי - היום חי בניו יורק - מנסה לבחון מקרוב את התופעה מבלי להתמקד בתקופה או בז‘אנר מוסיקלי מסויים. בעיקר הוא מתמקד בהשפעות של המוסיקה הברזילאית על זו האמריקאית. הסרט קרוי ע“ש ‘הנערה מאיפנמה‘, להיט היסטרי של אנטוניו קרלוס ז‘ובים שכבש את העולם באמצע שנות ה-60. השיר, אחד מאבני הדרך של המוסיקה הפופולארית, תרם לשילוב הבוסה נובה בזרמים השונים של המוסיקה האמריקנית, ובעיקר בתחומי הג'ז, וזכה לאינספור ביצועים שחשפו בפני העולם את מכמני החוף שבדרום ריו. (87 דקות. פורטוגזית, תרגום לאנגלית ועברית)