מחווה למרצ'לו מסטרויאני במלאת עשרים למותו
מרצ'לו מסטרויאני (1924-1996)
"לא היה עוד שחקן בתולדות הקולנוע האיטלקי שהציג את פניה הרבות של הגבריות האיטלקית, משיא המאצ'ואיזם והאלגנטיות ועד לעומקן של החולשה והנלעגות אפילו, כמו מרצ'לו מסטרויאני, שמת ב-1996 והוא בן 72." (אורי קליין, "הארץ", 2010)
שחקן ענק, אייקון תרבותי וכוכב ממיס לבבות. אין כאלה בימינו, בוודאי בקולנוע האירופאי, המשלבים את שלושת ההיבטים המנוגדים לעתים של הגדרת שחקן קולנוע. עשרים שנים לאחר מותו ב-19/12/96 הסינמטקים של תל אביב, ירושלים, חיפה, חולון, הרצליה ושדרות עורכים מחווה למרצ'לו מסטרויאני. בתל אביב יוקרנו 15 סרטים בכיכובו וסרט תיעודי שנעשה אודותיו עשור אחרי מותו.
מסטרויאני התחיל להופיע בסרטים כניצב כבר בגיל 15 בסוף שנות השלושים של המאה שעברה. בזמן מלחמת העולם השנייה נשלח למחנה עבודה נאצי, ברח משם והסתתר בונציה. אחרי המלחמה הלך ללמוד משחק. תפקידו המשמעותי הראשון היה בסרט "עלובי החיים" בשנת 1948.
הקריירה התחילה לנסוק מאמצע שנות החמישים והוא הופיע במספר סרטים לצדה של סופיה לורן (בין השאר "איזו אישה"), בסרטו של צויסקונטי "לילות לבנים" (1957) וב"אנו הגנבים"(1958), הלהיט הבינלאומי שלדינו ריזי.
ב-1960 להוק ע"י פליני לתפקיד הראשי ב"לה דולצ' ויטה" לצדן של אניטה אקברג ואנוק איימה, והפך לכוכב קולנוע בינלאומי. סצנה מהסרט, בה מסטרויאני ואקברג נכנסים למזרקת טרווי ברומא הפכה לאחת הסצנות האיקוניות בקולנוע העולמי. הצלחת הסרט המשיכה לליהוקו ל"שמונה וחצי" של פליני (שזכה באוסקר לסרט הזר) והשתתפות בעוד 3 סרטים מאת המאסטרו. מרצ'לו בעצם הפך להיות האלטר-אגו של פדריקו בסרטים שעשו יחדיו. סרטיהם המשותפים – "לה דולצ'ה ויטה" (1960), "שמונה וחצי" (1963), "עיר הנשים" (1980) ו"ג'ינג'ר ופרד" (1986) יוקרנו החודש. כרגע יש בעיה להשיג עותק משוחזר של "אינטרוויסטה", שיתוף הפעולה האחרון והוא יוקרן בעתיד.
בשנות ה- 60 וה- 70 היה מסטרויאני לכוכב הקולנוע הגדול ביותר באיטליה, והוא הופיע בשורה ארוכה מאוד של סרטים מגוונים, קומדיות ודרמות, בהם הפגין משחקן מעולה ורב גווני, כישרון קומי מקסים לצד משחק דרמטי משובח, והרבה לגלם תפקידים של מאהב. לצד שיתוף הפעולה הפורה והמוצלח של מסטרויאני עם פליני, הוא שיתף פעולה עם במאים אחרים ונחשבים באיטליה ובאירופה ובעיקר עם הבמאים האיטלקים, מיקלאנג'לו אנטוניוני, לוקינו ויסקונטי ואטורה סקולה, אשר בסרטיהם מצא מסטרויאני את תפקידיו הטובים ביותר.
בחייו האישיים היה נשוי מסטרויאני לאותה האישה משנת 1948 ועד למותו, אך במקביל ניהל רומן שהיה די ידוע לכולם עם השחקנים הצרפתייה קתרין דנב, אשר הופיע לצידו במספר סרטים מצליחים בשנות ה – 70 בהם "זה קורה רק לאחרים"(71) ו- "ליזה"(72).
שלא כמו שחקנים אירופיים אחרים, מסטרויאני זכה להצלחה גדולה מאוד בכל העולם וגם בארה"ב, והסרטים בהם כיכב היו מועמדים לשלל פרסי גלובוס הזהב ולפרסי אוסקר ומסטרויאני זכה לפופולריות גדולה ולהערכה רבה, והוא גם כיכב במספר הפקות בינלאומיות.
סה"כ שיחק מסטרויאני ביותר מ-140 סרטים.
Special thanks to Italian Cultural Institute Haifa, Ronny Fellus and Dan Muggia.
"לא היה עוד שחקן בתולדות הקולנוע האיטלקי שהציג את פניה הרבות של הגבריות האיטלקית, משיא המאצ'ואיזם והאלגנטיות ועד לעומקן של החולשה והנלעגות אפילו, כמו מרצ'לו מסטרויאני, שמת ב-1996 והוא בן 72." (אורי קליין, "הארץ", 2010)
שחקן ענק, אייקון תרבותי וכוכב ממיס לבבות. אין כאלה בימינו, בוודאי בקולנוע האירופאי, המשלבים את שלושת ההיבטים המנוגדים לעתים של הגדרת שחקן קולנוע. עשרים שנים לאחר מותו ב-19/12/96 הסינמטקים של תל אביב, ירושלים, חיפה, חולון, הרצליה ושדרות עורכים מחווה למרצ'לו מסטרויאני. בתל אביב יוקרנו 15 סרטים בכיכובו וסרט תיעודי שנעשה אודותיו עשור אחרי מותו.
מסטרויאני התחיל להופיע בסרטים כניצב כבר בגיל 15 בסוף שנות השלושים של המאה שעברה. בזמן מלחמת העולם השנייה נשלח למחנה עבודה נאצי, ברח משם והסתתר בונציה. אחרי המלחמה הלך ללמוד משחק. תפקידו המשמעותי הראשון היה בסרט "עלובי החיים" בשנת 1948.
הקריירה התחילה לנסוק מאמצע שנות החמישים והוא הופיע במספר סרטים לצדה של סופיה לורן (בין השאר "איזו אישה"), בסרטו של צויסקונטי "לילות לבנים" (1957) וב"אנו הגנבים"(1958), הלהיט הבינלאומי שלדינו ריזי.
ב-1960 להוק ע"י פליני לתפקיד הראשי ב"לה דולצ' ויטה" לצדן של אניטה אקברג ואנוק איימה, והפך לכוכב קולנוע בינלאומי. סצנה מהסרט, בה מסטרויאני ואקברג נכנסים למזרקת טרווי ברומא הפכה לאחת הסצנות האיקוניות בקולנוע העולמי. הצלחת הסרט המשיכה לליהוקו ל"שמונה וחצי" של פליני (שזכה באוסקר לסרט הזר) והשתתפות בעוד 3 סרטים מאת המאסטרו. מרצ'לו בעצם הפך להיות האלטר-אגו של פדריקו בסרטים שעשו יחדיו. סרטיהם המשותפים – "לה דולצ'ה ויטה" (1960), "שמונה וחצי" (1963), "עיר הנשים" (1980) ו"ג'ינג'ר ופרד" (1986) יוקרנו החודש. כרגע יש בעיה להשיג עותק משוחזר של "אינטרוויסטה", שיתוף הפעולה האחרון והוא יוקרן בעתיד.
בשנות ה- 60 וה- 70 היה מסטרויאני לכוכב הקולנוע הגדול ביותר באיטליה, והוא הופיע בשורה ארוכה מאוד של סרטים מגוונים, קומדיות ודרמות, בהם הפגין משחקן מעולה ורב גווני, כישרון קומי מקסים לצד משחק דרמטי משובח, והרבה לגלם תפקידים של מאהב. לצד שיתוף הפעולה הפורה והמוצלח של מסטרויאני עם פליני, הוא שיתף פעולה עם במאים אחרים ונחשבים באיטליה ובאירופה ובעיקר עם הבמאים האיטלקים, מיקלאנג'לו אנטוניוני, לוקינו ויסקונטי ואטורה סקולה, אשר בסרטיהם מצא מסטרויאני את תפקידיו הטובים ביותר.
בחייו האישיים היה נשוי מסטרויאני לאותה האישה משנת 1948 ועד למותו, אך במקביל ניהל רומן שהיה די ידוע לכולם עם השחקנים הצרפתייה קתרין דנב, אשר הופיע לצידו במספר סרטים מצליחים בשנות ה – 70 בהם "זה קורה רק לאחרים"(71) ו- "ליזה"(72).
שלא כמו שחקנים אירופיים אחרים, מסטרויאני זכה להצלחה גדולה מאוד בכל העולם וגם בארה"ב, והסרטים בהם כיכב היו מועמדים לשלל פרסי גלובוס הזהב ולפרסי אוסקר ומסטרויאני זכה לפופולריות גדולה ולהערכה רבה, והוא גם כיכב במספר הפקות בינלאומיות.
סה"כ שיחק מסטרויאני ביותר מ-140 סרטים.
Special thanks to Italian Cultural Institute Haifa, Ronny Fellus and Dan Muggia.