בימוי: מייקל שינדהלם
סרטי אמנות: אדריכלות
פסטיבל אפוס לסרטי אמנות
תחת החוקים החדשים להגבלת חופש הביטוי, אחרי הסגרים, כשלון המחאה וההפגנות האלימות, ולאחר שרבים מהאמנים המקומיים עזבו לארצות אחרות – אחרי כל אלה נפתח בהונג קונג המוזיאון המרשים לאמנות סין. מבנה ענקי שבתוכו גם תחנת הרכבת התחתית, עם חללים ייחודיים המשלבים בין חוץ לפנים, שכמו קורא לאנשים סביבו להיכנס – והם נכנסים: כבר בשנה הראשונה ביקרו בו יותר משני מיליון איש. ומעבר לכך, נוצרה סביב המוזיאון איזו אופטימיות לגבי עתידה של האמנות בהונג קונג – ובזה, לא פחות מאשר במבנה עצמו, עוסק הסרט.
המצלמה משוטטת במבנה המרשים ומלווה את האדריכלים ואת תורם האוסף העיקרי למוזיאון – כולם שוויצרים – במפגשים עם אמנים מקומיים. הסרט מצליח להציג את הנסיונות המהוססים לבנות מחדש את סצנת האמנות בהונג קונג, תוך שילוב של זהות סינית ומערבית, וגם להתעמק הן בתפקידה של האדריכלות בעיצוב המרחב, והן באמנות הסינית – זו העתיקה וזו שמתהווה מחדש בהונג קונג.
53 דקות, גרמנית ואנגלית, תרגום לעברית.
ההקרנה והתקציר באדיבות פסטיבל אפוס לסרטי אמנות.
בימוי: מייקל שינדהלם
סרטי אמנות: אדריכלות
פסטיבל אפוס לסרטי אמנות
תחת החוקים החדשים להגבלת חופש הביטוי, אחרי הסגרים, כשלון המחאה וההפגנות האלימות, ולאחר שרבים מהאמנים המקומיים עזבו לארצות אחרות – אחרי כל אלה נפתח בהונג קונג המוזיאון המרשים לאמנות סין. מבנה ענקי שבתוכו גם תחנת הרכבת התחתית, עם חללים ייחודיים המשלבים בין חוץ לפנים, שכמו קורא לאנשים סביבו להיכנס – והם נכנסים: כבר בשנה הראשונה ביקרו בו יותר משני מיליון איש. ומעבר לכך, נוצרה סביב המוזיאון איזו אופטימיות לגבי עתידה של האמנות בהונג קונג – ובזה, לא פחות מאשר במבנה עצמו, עוסק הסרט.
המצלמה משוטטת במבנה המרשים ומלווה את האדריכלים ואת תורם האוסף העיקרי למוזיאון – כולם שוויצרים – במפגשים עם אמנים מקומיים. הסרט מצליח להציג את הנסיונות המהוססים לבנות מחדש את סצנת האמנות בהונג קונג, תוך שילוב של זהות סינית ומערבית, וגם להתעמק הן בתפקידה של האדריכלות בעיצוב המרחב, והן באמנות הסינית – זו העתיקה וזו שמתהווה מחדש בהונג קונג.
53 דקות, גרמנית ואנגלית, תרגום לעברית.
ההקרנה והתקציר באדיבות פסטיבל אפוס לסרטי אמנות.