בימוי: קונרד וולף
משחק: סשה קרושרסקה, יורגן פרוהרייפ, אריק ס. קליין
100 שנה לקונרד וולף
סיפור אהבה מתקופה חשוכה, זעקה מרגשת נגד אדישות ושכחה: בעיירה בולגרית מוקם מתנה מעבר של יהודים יוונים שמחכים לגירושם לאושוויץ. ביניהם גם רות, מורה יהודייה צעירה. היא מבקשת את ולטר, הנגד הגרמני, לעזור לאישה הכורעת ללדת. המפגש הופך עבור ולטר לחוויה עמוקה. אך אהבתו הפורחת לרות נותרת ללא כל תקווה למימוש.
הסרט Sterne, שכותרתו מרמזת על הטלאי הצהוב של נושאיו בתחום שליטתם של הנאצים, מבוסס על אירועים אמיתיים שהתרחשו בתקופת השואה. בסרט מתמודד הקולנוע הגרמני לראשונה עם אחריותם של גרמנים לרצח ההמוני של יהודים. סרט מרגש שכובש לא רק בשל שפת התמונה המהפכנית בתנאים של אותה תקופה, אלא גם הודות להתמודדות הכנה עם העבר.
הסרט זכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל קאן 1959.
92 דקות, גרמנית, בולגרית, יוונית ולדינו, כתוביות בעברית.
ההקרנה באדיבות מכון גתה.
קונרד וולף
במאי הסרטים הגרמני קונרד וולף, בנו של הרופא והסופר היהודי פרידריך וולף, נולד בשנת 1925 בהכינגן שבמדינת באדן-וירטמברג.
לאחר עליית הנאצים לשלטון נמלטת המשפחה תחילה לצרפת ומשם כעבור שנים אחדות למוסקבה. קונרד וולף רוכש את האזרחות הסובייטית וכבר בגיל 10 נרקם הקשר הראשון שלו עם הקולנוע הסובייטי באמצעות תפקיד משני בסרט על מהגרים מאת גוסטב וואנגנהיים 'בורצי' (הלוחם).
בשנת 1942 מגויס קונרד וולף בן ה-17 לצבא האדום הסובייטי. לאחר שחרורו מהצבא, משנת 1949 עד 1955, הוא לומד בימוי בבית הספר לקולנוע מוסקבה (WGIK). בהמשך הוא עובד כבמאי סרטים עבור DEFA (חברת ההפקות הגרמנית של ה-DDR) בפוטסדם-באבלסברג. בעקבות סרטיו המוקפדים והביקורתיים כלפי המציאות הוא זוכה במהרה להכרה גם מעבר לגבולותיה של ה-DDR.
קונרד וולף עוסק בסרטיו בעיקר ביחסים בין רוסיה וגרמניה, אבל גם מבקר את השפעתה של ההנהגה הפוליטית על האמנות. בעקבות פעילותו התרבותית-פוליטית הופך הבמאי הנודע ברחבי העולם לאישיות ציבורית ב-DDR. במשך מספר עשורים הוא מטביע את חותמו על ההוויה התרבותית הלאומית.
קונרד וולף נפטר בברלין בשנת 1982 בגיל 56.
כבמאי יצר 15 סרטי קולנוע, שזכו לפרסים לאומיים ובינלאומיים רבים. הסרט Sterne, למשל, זכה בפרס מיוחד מטעם חבר השופטים של פסטיבל קאן (1959), וסרטו Goya זכה בפרס מיוחד של פסטיבל הקולנוע הבינלאומי של מוסקבה (1971).
בימוי: קונרד וולף
משחק: סשה קרושרסקה, יורגן פרוהרייפ, אריק ס. קליין
100 שנה לקונרד וולף
סיפור אהבה מתקופה חשוכה, זעקה מרגשת נגד אדישות ושכחה: בעיירה בולגרית מוקם מתנה מעבר של יהודים יוונים שמחכים לגירושם לאושוויץ. ביניהם גם רות, מורה יהודייה צעירה. היא מבקשת את ולטר, הנגד הגרמני, לעזור לאישה הכורעת ללדת. המפגש הופך עבור ולטר לחוויה עמוקה. אך אהבתו הפורחת לרות נותרת ללא כל תקווה למימוש.
הסרט Sterne, שכותרתו מרמזת על הטלאי הצהוב של נושאיו בתחום שליטתם של הנאצים, מבוסס על אירועים אמיתיים שהתרחשו בתקופת השואה. בסרט מתמודד הקולנוע הגרמני לראשונה עם אחריותם של גרמנים לרצח ההמוני של יהודים. סרט מרגש שכובש לא רק בשל שפת התמונה המהפכנית בתנאים של אותה תקופה, אלא גם הודות להתמודדות הכנה עם העבר.
הסרט זכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל קאן 1959.
92 דקות, גרמנית, בולגרית, יוונית ולדינו, כתוביות בעברית.
ההקרנה באדיבות מכון גתה.
קונרד וולף
במאי הסרטים הגרמני קונרד וולף, בנו של הרופא והסופר היהודי פרידריך וולף, נולד בשנת 1925 בהכינגן שבמדינת באדן-וירטמברג.
לאחר עליית הנאצים לשלטון נמלטת המשפחה תחילה לצרפת ומשם כעבור שנים אחדות למוסקבה. קונרד וולף רוכש את האזרחות הסובייטית וכבר בגיל 10 נרקם הקשר הראשון שלו עם הקולנוע הסובייטי באמצעות תפקיד משני בסרט על מהגרים מאת גוסטב וואנגנהיים 'בורצי' (הלוחם).
בשנת 1942 מגויס קונרד וולף בן ה-17 לצבא האדום הסובייטי. לאחר שחרורו מהצבא, משנת 1949 עד 1955, הוא לומד בימוי בבית הספר לקולנוע מוסקבה (WGIK). בהמשך הוא עובד כבמאי סרטים עבור DEFA (חברת ההפקות הגרמנית של ה-DDR) בפוטסדם-באבלסברג. בעקבות סרטיו המוקפדים והביקורתיים כלפי המציאות הוא זוכה במהרה להכרה גם מעבר לגבולותיה של ה-DDR.
קונרד וולף עוסק בסרטיו בעיקר ביחסים בין רוסיה וגרמניה, אבל גם מבקר את השפעתה של ההנהגה הפוליטית על האמנות. בעקבות פעילותו התרבותית-פוליטית הופך הבמאי הנודע ברחבי העולם לאישיות ציבורית ב-DDR. במשך מספר עשורים הוא מטביע את חותמו על ההוויה התרבותית הלאומית.
קונרד וולף נפטר בברלין בשנת 1982 בגיל 56.
כבמאי יצר 15 סרטי קולנוע, שזכו לפרסים לאומיים ובינלאומיים רבים. הסרט Sterne, למשל, זכה בפרס מיוחד מטעם חבר השופטים של פסטיבל קאן (1959), וסרטו Goya זכה בפרס מיוחד של פסטיבל הקולנוע הבינלאומי של מוסקבה (1971).