בימוי: קונרד וולף
משחק: וולפגנג היינץ, אורסולה ברג
100 שנה לקונרד וולף
סוף שנת 1932, תחילת 1933. הפרופסור היהודי ממלוק הוא הרופא הראשי של מרפאה כירורגית בגרמניה. פוליטיקה לא מעניינת אותו. כשבנו חובר לתנועת ההתנגדות נגד הנאצים הוא מגרש אותו מהבית. גם לבתו רות הוא אינו מאמין כשהיא מספרת על ההצקות האנטישמיות בבית הספר. אולם תוך זמן קצר הוא עצמו חש על בשרו את רוח התקופה.
שבע שנים לאחר מותו של פרידריך וולף, הסופר והרופא הנודע ברחבי העולם ('Cyankali), מתמודד בנו קונרד עם המורשת הספרותית של אביו. פרידריך וולף כתב את הדרמה הזו בשנת 1933, בתקופת גלותו ברוסיה. ההפקה הקולנועית של קונרד וולף נחשבת לאחד הסרטים הגרמניים הראשונים שעוסק בנושא רדיפת היהודים במהלך תקופת הנאציזם.
הסרט זכה בפרס הגדול בפסטיבל מוסקבה 1961.
100 דקות, גרמנית, כתוביות בעברית.
ההקרנה באדיבות מכון גתה.
קונרד וולף
במאי הסרטים הגרמני קונרד וולף, בנו של הרופא והסופר היהודי פרידריך וולף, נולד בשנת 1925 בהכינגן שבמדינת באדן-וירטמברג.
לאחר עליית הנאצים לשלטון נמלטת המשפחה תחילה לצרפת ומשם כעבור שנים אחדות למוסקבה. קונרד וולף רוכש את האזרחות הסובייטית וכבר בגיל 10 נרקם הקשר הראשון שלו עם הקולנוע הסובייטי באמצעות תפקיד משני בסרט על מהגרים מאת גוסטב וואנגנהיים 'בורצי' (הלוחם).
בשנת 1942 מגויס קונרד וולף בן ה-17 לצבא האדום הסובייטי. לאחר שחרורו מהצבא, משנת 1949 עד 1955, הוא לומד בימוי בבית הספר לקולנוע מוסקבה (WGIK). בהמשך הוא עובד כבמאי סרטים עבור DEFA (חברת ההפקות הגרמנית של ה-DDR) בפוטסדם-באבלסברג. בעקבות סרטיו המוקפדים והביקורתיים כלפי המציאות הוא זוכה במהרה להכרה גם מעבר לגבולותיה של ה-DDR.
קונרד וולף עוסק בסרטיו בעיקר ביחסים בין רוסיה וגרמניה, אבל גם מבקר את השפעתה של ההנהגה הפוליטית על האמנות. בעקבות פעילותו התרבותית-פוליטית הופך הבמאי הנודע ברחבי העולם לאישיות ציבורית ב-DDR. במשך מספר עשורים הוא מטביע את חותמו על ההוויה התרבותית הלאומית.
קונרד וולף נפטר בברלין בשנת 1982 בגיל 56.
כבמאי יצר 15 סרטי קולנוע, שזכו לפרסים לאומיים ובינלאומיים רבים. הסרט Sterne, למשל, זכה בפרס מיוחד מטעם חבר השופטים של פסטיבל קאן (1959), וסרטו Goya זכה בפרס מיוחד של פסטיבל הקולנוע הבינלאומי של מוסקבה (1971).
בימוי: קונרד וולף
משחק: וולפגנג היינץ, אורסולה ברג
100 שנה לקונרד וולף
סוף שנת 1932, תחילת 1933. הפרופסור היהודי ממלוק הוא הרופא הראשי של מרפאה כירורגית בגרמניה. פוליטיקה לא מעניינת אותו. כשבנו חובר לתנועת ההתנגדות נגד הנאצים הוא מגרש אותו מהבית. גם לבתו רות הוא אינו מאמין כשהיא מספרת על ההצקות האנטישמיות בבית הספר. אולם תוך זמן קצר הוא עצמו חש על בשרו את רוח התקופה.
שבע שנים לאחר מותו של פרידריך וולף, הסופר והרופא הנודע ברחבי העולם ('Cyankali), מתמודד בנו קונרד עם המורשת הספרותית של אביו. פרידריך וולף כתב את הדרמה הזו בשנת 1933, בתקופת גלותו ברוסיה. ההפקה הקולנועית של קונרד וולף נחשבת לאחד הסרטים הגרמניים הראשונים שעוסק בנושא רדיפת היהודים במהלך תקופת הנאציזם.
הסרט זכה בפרס הגדול בפסטיבל מוסקבה 1961.
100 דקות, גרמנית, כתוביות בעברית.
ההקרנה באדיבות מכון גתה.
קונרד וולף
במאי הסרטים הגרמני קונרד וולף, בנו של הרופא והסופר היהודי פרידריך וולף, נולד בשנת 1925 בהכינגן שבמדינת באדן-וירטמברג.
לאחר עליית הנאצים לשלטון נמלטת המשפחה תחילה לצרפת ומשם כעבור שנים אחדות למוסקבה. קונרד וולף רוכש את האזרחות הסובייטית וכבר בגיל 10 נרקם הקשר הראשון שלו עם הקולנוע הסובייטי באמצעות תפקיד משני בסרט על מהגרים מאת גוסטב וואנגנהיים 'בורצי' (הלוחם).
בשנת 1942 מגויס קונרד וולף בן ה-17 לצבא האדום הסובייטי. לאחר שחרורו מהצבא, משנת 1949 עד 1955, הוא לומד בימוי בבית הספר לקולנוע מוסקבה (WGIK). בהמשך הוא עובד כבמאי סרטים עבור DEFA (חברת ההפקות הגרמנית של ה-DDR) בפוטסדם-באבלסברג. בעקבות סרטיו המוקפדים והביקורתיים כלפי המציאות הוא זוכה במהרה להכרה גם מעבר לגבולותיה של ה-DDR.
קונרד וולף עוסק בסרטיו בעיקר ביחסים בין רוסיה וגרמניה, אבל גם מבקר את השפעתה של ההנהגה הפוליטית על האמנות. בעקבות פעילותו התרבותית-פוליטית הופך הבמאי הנודע ברחבי העולם לאישיות ציבורית ב-DDR. במשך מספר עשורים הוא מטביע את חותמו על ההוויה התרבותית הלאומית.
קונרד וולף נפטר בברלין בשנת 1982 בגיל 56.
כבמאי יצר 15 סרטי קולנוע, שזכו לפרסים לאומיים ובינלאומיים רבים. הסרט Sterne, למשל, זכה בפרס מיוחד מטעם חבר השופטים של פסטיבל קאן (1959), וסרטו Goya זכה בפרס מיוחד של פסטיבל הקולנוע הבינלאומי של מוסקבה (1971).