בימוי: קונרד וולף, וולפגנג קוהלהאזה
משחק: רנאטה קרוסה, אלפרד מולר, דיטר מן,
100 שנה לקונרד וולף
סאני חיה לבד, אך רחוקה מלהיות בודדה. כזמרת באזור פרנצלאוארברג שבברלין, היא נודדת עם להקת רוק קטנה ברחבי מזרח גרמניה, בחיפוש עיקש אחר הצלחה, חופש עצמי ומשמעות. סאני מתמרדת נגד השגרה והקונפורמיות, מבקשת שיכבדו אותה על מי שהיא באמת, ומתקשה למצוא איזון בין עצמאות לקשר אנושי. היא נחושה שלא להתפשר – גם אם זה עולה לה ביוקר. זהו סרט על חיפוש זהות, שאיפות וניכור, המשקף לא רק את מצוקת הנוער במזרח גרמניה של שלהי הסוציאליזם, אלא גם תחושת בדידות אוניברסלית. וולף וקוהלהאזה מציגים דמות נשית נדירה לקולנוע של אותה תקופה – חופשית, פגיעה ומרדנית – בעיצוב חזותי חם ועם דיאלוגים חדים, הומור דק ונגיעות פיוטיות.
סולו סאני הוא גם כתב מחאה אמיץ נגד הפטרונות החברתית ובעד אינדיבידואליות ודרך חיים עצמאית. הסרט זכה ב-13 פרסים בינלאומיים, בהם שלושה פרסים בפסטיבל ברלין, ונחשב לאחד הסרטים המשפיעים והאהובים שיצאו ממזרח גרמניה נגד פטרונות חברתית, בעד האינדיבידואליות ולמען דרך עצמאית בחיים.
הסרט זכה ב-13 פרסים בפסטיבלים בינלאומיים, ביניהם 3 פרסים בפסטיבל ברלין.
104 דקות, גרמנית, כתוביות בעברית.
ההקרנה באדיבות מכון גתה.
קונרד וולף
במאי הסרטים הגרמני קונרד וולף, בנו של הרופא והסופר היהודי פרידריך וולף, נולד בשנת 1925 בהכינגן שבמדינת באדן-וירטמברג.
לאחר עליית הנאצים לשלטון נמלטת המשפחה תחילה לצרפת ומשם כעבור שנים אחדות למוסקבה. קונרד וולף רוכש את האזרחות הסובייטית וכבר בגיל 10 נרקם הקשר הראשון שלו עם הקולנוע הסובייטי באמצעות תפקיד משני בסרט על מהגרים מאת גוסטב וואנגנהיים 'בורצי' (הלוחם).
בשנת 1942 מגויס קונרד וולף בן ה-17 לצבא האדום הסובייטי. לאחר שחרורו מהצבא, משנת 1949 עד 1955, הוא לומד בימוי בבית הספר לקולנוע מוסקבה (WGIK). בהמשך הוא עובד כבמאי סרטים עבור DEFA (חברת ההפקות הגרמנית של ה-DDR) בפוטסדם-באבלסברג. בעקבות סרטיו המוקפדים והביקורתיים כלפי המציאות הוא זוכה במהרה להכרה גם מעבר לגבולותיה של ה-DDR.
קונרד וולף עוסק בסרטיו בעיקר ביחסים בין רוסיה וגרמניה, אבל גם מבקר את השפעתה של ההנהגה הפוליטית על האמנות. בעקבות פעילותו התרבותית-פוליטית הופך הבמאי הנודע ברחבי העולם לאישיות ציבורית ב-DDR. במשך מספר עשורים הוא מטביע את חותמו על ההוויה התרבותית הלאומית.
קונרד וולף נפטר בברלין בשנת 1982 בגיל 56.
כבמאי יצר 15 סרטי קולנוע, שזכו לפרסים לאומיים ובינלאומיים רבים. הסרט Sterne, למשל, זכה בפרס מיוחד מטעם חבר השופטים של פסטיבל קאן (1959), וסרטו Goya זכה בפרס מיוחד של פסטיבל הקולנוע הבינלאומי של מוסקבה (1971).
בימוי: קונרד וולף, וולפגנג קוהלהאזה
משחק: רנאטה קרוסה, אלפרד מולר, דיטר מן,
100 שנה לקונרד וולף
סאני חיה לבד, אך רחוקה מלהיות בודדה. כזמרת באזור פרנצלאוארברג שבברלין, היא נודדת עם להקת רוק קטנה ברחבי מזרח גרמניה, בחיפוש עיקש אחר הצלחה, חופש עצמי ומשמעות. סאני מתמרדת נגד השגרה והקונפורמיות, מבקשת שיכבדו אותה על מי שהיא באמת, ומתקשה למצוא איזון בין עצמאות לקשר אנושי. היא נחושה שלא להתפשר – גם אם זה עולה לה ביוקר. זהו סרט על חיפוש זהות, שאיפות וניכור, המשקף לא רק את מצוקת הנוער במזרח גרמניה של שלהי הסוציאליזם, אלא גם תחושת בדידות אוניברסלית. וולף וקוהלהאזה מציגים דמות נשית נדירה לקולנוע של אותה תקופה – חופשית, פגיעה ומרדנית – בעיצוב חזותי חם ועם דיאלוגים חדים, הומור דק ונגיעות פיוטיות.
סולו סאני הוא גם כתב מחאה אמיץ נגד הפטרונות החברתית ובעד אינדיבידואליות ודרך חיים עצמאית. הסרט זכה ב-13 פרסים בינלאומיים, בהם שלושה פרסים בפסטיבל ברלין, ונחשב לאחד הסרטים המשפיעים והאהובים שיצאו ממזרח גרמניה נגד פטרונות חברתית, בעד האינדיבידואליות ולמען דרך עצמאית בחיים.
הסרט זכה ב-13 פרסים בפסטיבלים בינלאומיים, ביניהם 3 פרסים בפסטיבל ברלין.
104 דקות, גרמנית, כתוביות בעברית.
ההקרנה באדיבות מכון גתה.
קונרד וולף
במאי הסרטים הגרמני קונרד וולף, בנו של הרופא והסופר היהודי פרידריך וולף, נולד בשנת 1925 בהכינגן שבמדינת באדן-וירטמברג.
לאחר עליית הנאצים לשלטון נמלטת המשפחה תחילה לצרפת ומשם כעבור שנים אחדות למוסקבה. קונרד וולף רוכש את האזרחות הסובייטית וכבר בגיל 10 נרקם הקשר הראשון שלו עם הקולנוע הסובייטי באמצעות תפקיד משני בסרט על מהגרים מאת גוסטב וואנגנהיים 'בורצי' (הלוחם).
בשנת 1942 מגויס קונרד וולף בן ה-17 לצבא האדום הסובייטי. לאחר שחרורו מהצבא, משנת 1949 עד 1955, הוא לומד בימוי בבית הספר לקולנוע מוסקבה (WGIK). בהמשך הוא עובד כבמאי סרטים עבור DEFA (חברת ההפקות הגרמנית של ה-DDR) בפוטסדם-באבלסברג. בעקבות סרטיו המוקפדים והביקורתיים כלפי המציאות הוא זוכה במהרה להכרה גם מעבר לגבולותיה של ה-DDR.
קונרד וולף עוסק בסרטיו בעיקר ביחסים בין רוסיה וגרמניה, אבל גם מבקר את השפעתה של ההנהגה הפוליטית על האמנות. בעקבות פעילותו התרבותית-פוליטית הופך הבמאי הנודע ברחבי העולם לאישיות ציבורית ב-DDR. במשך מספר עשורים הוא מטביע את חותמו על ההוויה התרבותית הלאומית.
קונרד וולף נפטר בברלין בשנת 1982 בגיל 56.
כבמאי יצר 15 סרטי קולנוע, שזכו לפרסים לאומיים ובינלאומיים רבים. הסרט Sterne, למשל, זכה בפרס מיוחד מטעם חבר השופטים של פסטיבל קאן (1959), וסרטו Goya זכה בפרס מיוחד של פסטיבל הקולנוע הבינלאומי של מוסקבה (1971).