בימוי: סדריק קלאפיש
משחק: סוזן לינדון, אברהם וואפלר, וינסנט מקין
פסטיבל הקולנוע הצרפתי – סרט הנעילה
הקרנת טרום בכורה
מרץ נשי
פסטיבל הסרטים חיפה
שלושים בני משפחה רחוקים, שאינם מכירים זה את זו, מגלים ביום בהיר אחד שהם עומדים לרשת בית בנורמנדי שהיה נטוש במשך שנים. כשארבעה מהם, שלא היו יכולים להיות שונים יותר זה מזה, מתנדבים לנסוע לראות את מצב הבית הנטוש לקראת מכירתו, הם מוצאים אוצרות שנשכחו מאחור - תמונות, ציורים ומכתבים שיחשפו את קורות חייה של אדל, האישה שהורישה להם את הבית. דרכם, הם יחשפו לסיפור חייה יוצא הדופן של אישה צעירה שעזבה את הבית על מנת לחפש את אמה, ומצאה את עצמה במרכז עולם האמנות התוסס של פריז בסוף המאה ה-19.
הבמאי הצרפתי האהוב סדריק קלאפיש לוקח אותנו בסרטו החדש למסע בזמן בין פריז של ימינו לצרפת של אז, בשיא תקופת הציור האימפרסיוניסטי והצעדים הראשונים של אומנות הצילום והקולנוע. עם אנסמבל שחקנים מרשים, נופים עוצרי-נשימה של צרפת אז והיום וסיפור על משפחה, על זיכרון ועל היכולת של העבר לשנות את העתיד.
124 דקות, צרפתית, כתוביות בעברית ובאנגלית.
באדיבות בתי קולנוע לב.
אלוהים ברא את האישה…
במשך למעלה מעשרים שנה, פסטיבל הקולנוע הצרפתי בישראל לקח את הקהל למסע ייחודי אל לב ליבו של קולנוע שמעולם לא חדל להמציא את עצמו מחדש.
שנה אחר שנה, חוקר הפסטיבל את השינויים בעולם באמצעות סיפורים אינטימיים, פוליטיים ורגישים - לפעמים קלילים, לפעמים מרגשים, אך תמיד אנושיים מאוד.
בחודש מרץ הסינמטקים של ישראל יארחו שוב את האירוע לו מחכים רבים, ובו מבחר סרטים המציגים את חיוניותו של הקולנוע הצרפתי העכשווי תוך עיסוק במורשתו.
הקולנוע הוא צורת אמנות חיה: הוא מתבונן, הוא מטיל ספק, הוא לפעמים מתריס, אך מעל הכל, הוא מחבר. הוא מחבר בין דורות, תרבויות וזיכרונות. הוא מספר סיפורים ייחודיים שהופכים לאוניברסליים כשהם נוגעים בדברים המהותיים של חיינו: לאהוב, לבחור, לברוח, לחזור, להעביר ידע, להתנגד.
נשים בלב הסיפור
המהדורה ה 23 של הפסטיבל מציבה נשים במרכז: נרטיב רב-גוני, מורכב ולא קונבנציונלי. נשים במאבק, נשים חופשיות, נשים אוהבות, נשים פצועות, נשים יצירתיות. נשים הדוחות תפקידים שהוקצו להן ומחפשות את קולן, לעיתים במחיר של גלות פנימית, קרע או שתיקה.
החל מ"האישה העשירה בעולם" של תיירי קליפה, סרט הפתיחה עם הצד הקומי אנושי שלו, ועד ל"אהבי אותי ברכות" של אנה קזנב קמבה, וכולל את "נערה ללא שם ", "מתוך אהבה " ו"מסרו לה שאני אוהבת אותה". סיפורים אלה מציירים דיוקן עוצמתי, אינטימי ופוליטי של נשים. הקולנוע הופך למרחב שבו גופן, רצונותיהן ובחירותיהן של נשים אינם עוד שוליים אלא מרכזיים. ברוח דומה, הפסטיבל מקיים מחווה לבריז'יט בארדו, דמות מיתית ופרדוקסלית של הקולנוע הצרפתי. מוזה, אייקון ורוח חופשית שהקדימה את זמנה, היא מסמלת מהפכה בתפיסה ובתשוקה. באמצעות סרטים כמו "ואלוהים ברא את האישה" ו"הבוז", הפסטיבל חוגג את הנוכחות שלה שממשיכה לרדוף את תולדות הקולנוע, בין אור לשבר.
באמצעות תכנית זו, פסטיבל הקולנוע הצרפתי בישראל מאשרר מחדש את משימתו: ליצור מרחב למפגש ורגש, שבו הקולנוע הופך לשפה משותפת, מקום לדיאלוג בין תרבויות, והזמנה לראות את העולם אחרת.
אנו מודים בחום רב לסינמטקים השונים, לשותפים, למפיצים ולצוותים האמנותיים המאפשרים את קיומה של המהדורה הזו, כמו גם לקהל הנאמן והסקרן המעניק לפסטיבל את סיבת קיומו.
אנו מאחלים לכם פסטיבל תוסס, מרגש ומעורר השראה.
בימוי: סדריק קלאפיש
משחק: סוזן לינדון, אברהם וואפלר, וינסנט מקין
פסטיבל הקולנוע הצרפתי – סרט הנעילה
הקרנת טרום בכורה
מרץ נשי
פסטיבל הסרטים חיפה
שלושים בני משפחה רחוקים, שאינם מכירים זה את זו, מגלים ביום בהיר אחד שהם עומדים לרשת בית בנורמנדי שהיה נטוש במשך שנים. כשארבעה מהם, שלא היו יכולים להיות שונים יותר זה מזה, מתנדבים לנסוע לראות את מצב הבית הנטוש לקראת מכירתו, הם מוצאים אוצרות שנשכחו מאחור - תמונות, ציורים ומכתבים שיחשפו את קורות חייה של אדל, האישה שהורישה להם את הבית. דרכם, הם יחשפו לסיפור חייה יוצא הדופן של אישה צעירה שעזבה את הבית על מנת לחפש את אמה, ומצאה את עצמה במרכז עולם האמנות התוסס של פריז בסוף המאה ה-19.
הבמאי הצרפתי האהוב סדריק קלאפיש לוקח אותנו בסרטו החדש למסע בזמן בין פריז של ימינו לצרפת של אז, בשיא תקופת הציור האימפרסיוניסטי והצעדים הראשונים של אומנות הצילום והקולנוע. עם אנסמבל שחקנים מרשים, נופים עוצרי-נשימה של צרפת אז והיום וסיפור על משפחה, על זיכרון ועל היכולת של העבר לשנות את העתיד.
124 דקות, צרפתית, כתוביות בעברית ובאנגלית.
באדיבות בתי קולנוע לב.
אלוהים ברא את האישה…
במשך למעלה מעשרים שנה, פסטיבל הקולנוע הצרפתי בישראל לקח את הקהל למסע ייחודי אל לב ליבו של קולנוע שמעולם לא חדל להמציא את עצמו מחדש.
שנה אחר שנה, חוקר הפסטיבל את השינויים בעולם באמצעות סיפורים אינטימיים, פוליטיים ורגישים - לפעמים קלילים, לפעמים מרגשים, אך תמיד אנושיים מאוד.
בחודש מרץ הסינמטקים של ישראל יארחו שוב את האירוע לו מחכים רבים, ובו מבחר סרטים המציגים את חיוניותו של הקולנוע הצרפתי העכשווי תוך עיסוק במורשתו.
הקולנוע הוא צורת אמנות חיה: הוא מתבונן, הוא מטיל ספק, הוא לפעמים מתריס, אך מעל הכל, הוא מחבר. הוא מחבר בין דורות, תרבויות וזיכרונות. הוא מספר סיפורים ייחודיים שהופכים לאוניברסליים כשהם נוגעים בדברים המהותיים של חיינו: לאהוב, לבחור, לברוח, לחזור, להעביר ידע, להתנגד.
נשים בלב הסיפור
המהדורה ה 23 של הפסטיבל מציבה נשים במרכז: נרטיב רב-גוני, מורכב ולא קונבנציונלי. נשים במאבק, נשים חופשיות, נשים אוהבות, נשים פצועות, נשים יצירתיות. נשים הדוחות תפקידים שהוקצו להן ומחפשות את קולן, לעיתים במחיר של גלות פנימית, קרע או שתיקה.
החל מ"האישה העשירה בעולם" של תיירי קליפה, סרט הפתיחה עם הצד הקומי אנושי שלו, ועד ל"אהבי אותי ברכות" של אנה קזנב קמבה, וכולל את "נערה ללא שם ", "מתוך אהבה " ו"מסרו לה שאני אוהבת אותה". סיפורים אלה מציירים דיוקן עוצמתי, אינטימי ופוליטי של נשים. הקולנוע הופך למרחב שבו גופן, רצונותיהן ובחירותיהן של נשים אינם עוד שוליים אלא מרכזיים. ברוח דומה, הפסטיבל מקיים מחווה לבריז'יט בארדו, דמות מיתית ופרדוקסלית של הקולנוע הצרפתי. מוזה, אייקון ורוח חופשית שהקדימה את זמנה, היא מסמלת מהפכה בתפיסה ובתשוקה. באמצעות סרטים כמו "ואלוהים ברא את האישה" ו"הבוז", הפסטיבל חוגג את הנוכחות שלה שממשיכה לרדוף את תולדות הקולנוע, בין אור לשבר.
באמצעות תכנית זו, פסטיבל הקולנוע הצרפתי בישראל מאשרר מחדש את משימתו: ליצור מרחב למפגש ורגש, שבו הקולנוע הופך לשפה משותפת, מקום לדיאלוג בין תרבויות, והזמנה לראות את העולם אחרת.
אנו מודים בחום רב לסינמטקים השונים, לשותפים, למפיצים ולצוותים האמנותיים המאפשרים את קיומה של המהדורה הזו, כמו גם לקהל הנאמן והסקרן המעניק לפסטיבל את סיבת קיומו.
אנו מאחלים לכם פסטיבל תוסס, מרגש ומעורר השראה.